ב־2008, בזמן שיטוט בשדות, ראיתי בור גדול מלבני וארוך, ולידו תל גדול. התברר שהעבודות היו קשורות לחפירה של קו גז. לאסוציאציות האפלות של הבור נלוותה גם התרגשות, לאחר שפרצו בקו החפירה מי תהום, וזאת בתקופה של שנות בצורת מרובות. צילמתי בעקביות – בתצלומים ובווידיאו – את המראות במקום. 

​

כעבור כמה שנים החלטתי לשוב ולעסוק בדימויים אלו ברישום – מדיום שהוא עבורי בית מאז תחילת דרכי כאמנית. יצרתי רישומים, על נייר או על מצע של צבע שמן, מנקודת מבט מתוך הבור או מעליו. הניתוק של הבור הענק מסביבת עמק יזרעאל שולח את המתבונן ישר להקשריו החקוקים בתודעה הקולקטיבית. בעבודות נוספות בסדרה שולבו ציפורים לבנות המרחפות מעל הבור – ספק מייצגות קלוּת וטוהר, ספק איום. ציפורים אלו נוצרו בהשראת העוף הדורס אוּרוּבּוּ שחור (בספרדית:zopilote), שפגשתי בזמן טיול בגוואטמלה. הציפורים השחורות והעוצמתיות נקשרו בתודעתי למראה הבור. בציורים אלו הן איבדו את צבען השחור, הפכו ללבנות וכמו התמזגו עם השמיים.  

​

עבורי הסדרה משלבת רגשות מרובדים הקשורים לזיכרון העבר מול ההווה, למפגש בין החיים והמוות, בין הפריון והיובש, ולעימות בין רכוּת ונוקשוּת. על האדמה הבראשתית והמזינה, שנחפרת באלימות ומוזזת בהתמדה, מתנהלים חיי האדם המאתגרים וההפכפכים.