ליאורה קוריס

סדרה זו נוצרה בעקבות אירוע מסקרן וחידתי. יום אחד, בזמן צעידה סמוך למושב בלפוריה, ראיתי בשדה תירס קצור חפצים מושלכים: שמלת ערב, נעל של אישה, בקבוק וודקה ריק. קרוב לשם היה זרוק חיתול בד. מה קרה במקום – אירוע אלים? מעשה סודי של הוללות? גם בירור עם גורם משטרתי בכיר לא העלה מידע כלשהו. התמונה החידתית נותרה חקוקה בזיכרוני. 

​

כאשר הוזמנתי להשתתף בתערוכה קבוצתית שעוסקת בעמק יזרעאל, נזכרתי באותו דימוי. כך נוצרה העבודה הראשונה בסדרה, שדה תירס 1, ובה נראה בשדה כתם לבן וריק, המאזכר את צורת השמלה. הכתם הלבן יכול גם לאזכר אזור מוסתר, מטעמי צנזורה, כמו במפות של Google-Earth. עמק יזרעאל, המעלה אסוציאציות של מקום ירוק, נגלה כאן כמרחב מונוכרומטי עם הרים כהים ברקע ורמזים של מוות וחידלון. 

​

לאחר מכן יצרתי גרסאות שונות עם מראה פנורמי שמרכיביו מסמלים לבלוב וקמילה, חופש וקיום סיזיפי, חיים ומוות. במרחב הפורה משתלבים מרכיבים מאיימים, כמו כתם שחור וציפורים כהות. באופן זה מתמזגים בסדרה זיכרונות אישיים, רמזים למציאות ההיסטורית המורכבת של החיים בעמק, לצד עיסוק בממד קיומי אוניברסלי, שבו היופי והפריון מכיל תמיד סימנים של מציאות קודרת וחידות בלתי מפוענחות.